מתכוננים לחג הפסח
הרב דויד גולינקין שולח לנו הנחיות למכירת חמץ. ניתן למכור את החמץ על פי הנחיות כדלהלן
1. אין מצווה להחזיק חמץ בבית ולמכור אותו. מצווה מן המובחר להיפטר מכל החמץ שבבית ויש לעודד את חברי התנועה לעשות כך, ובהתאם לתשובתו של הרב שמחה רוט ז"ל בתשובות ועד ההלכה, כרך ו'.
2. כל המעוניין למכור את חמצו חייב:
א. לרכז את כל החמץ בארון או בחדר סגור בביתו ולא לראות אותו או להשתמש בו מערב פסח בשעה 11:24 (לפי שעון הקיץ) בבוקר עד לשעה לאחר הבדלה במוצאי שבת פרשת שמיני. (פסח מסתיים השנה בערב שבת 10.4 אבל אין לאכול חמץ עד למוצאי שבת 11.4.) יש לחכות שעה במוצאי שבת על מנת לתת לרב אילן מישל שהות לקנות את החמץ בחזרה.
ב. לחתום על שטר ההרשאה המצורף ולפרט היכן מונח החמץ.
ג. להקנות לך את החמץ בקניין סודר. הסודר או העט וכדומה צריך להיות שייך לך הקונה. המוכר מגביה את הסודר/העט שלך ותמורת החפץ שלך מקנה לך את חמצו.
ד. המוכרים גם רשאים למכור לך את חמצם דרך הטלפון, הפקס או דואר אלקטרוני – ראו הסבר להלן.
3. כל שטרות ההרשאה חייבים להגיע אל הרב אנדרו סאקס או הרב סנדרה קוכמן או לשליח שלהם במשרדי התנועה המסורתית בפקס או לאתר התנועה עד 09:00 ביום חמישי,2.4.15 כדי שהם יוכלו לצרף את שטרות ההרשאה אל שטר המכירה בעוד מועד. הכתובת של הרב סאקס והרב קוכמן:
פקס: 02-6246869 אתר התנועה היא www.masorti.org.il
4. מותר למכור את החמץ גם בטלפון, בפקס או בדואר אלקטרוני על סמך כף החיים לאורח חיים תמ"ח סעיף נ"א המפנה למגן אברהם ופוסקים רבים שקבעו שמותר למכור את החמץ "בכל דבר שנהגו הסוחרים לקנות בו". אותם פוסקים מפנים לחושן משפט ר"א:ב' הקובע שמותר למכור באופן כללי "בכל דבר שנהגו התגרים לקנות בו". אכן, הרב גדליה פלדר, יסודי ישורון, חלק ו', עמ' 299 פסק שמותר למכור חמץ דרך הטלפון מאותה סיבה.
5. הרב אילן מישל ימכור את כל החמץ לנכרי דרך שטר מכירה שאני הכנתי.
6. אם יש שאלות, אפשר לפנות אלי לפלאפון 052-666-5580. ניתן לדבר עם אנדי ב02-5658007 עד 29/3/15 וסנדרה עד המועד הסופי ב02-5658010.
——
בחיק המשפחה
ישנן משפחות מהקהילה המעוניינות לארח מישהו או מישהי שהוא לבד בסדר. הצעה נדיבה שיכולה לעודד משפחות אחרות לקיים מצווה חשובה זו. למי שמעוניין יכול ליצור קשר עם הרב ארי.
—-
אזכרות
אמו של אילון גויטיין
אביו יהודה טמיר
אמו של שמואל סיגל
—–
הידעת?
ישנו הבדל בצורת ההגבהה בין ספר תורה אשכנזי לספרדי. בעוד שבאשכנזי המגביה מחזיק את המוטות בתחתית הספר ומרימו כשהכתב ניצב לנגד עיניו, כך שהקהל שמאחוריו רואה את הכתב, בספר תורה ספרדי שמושם בתיבת עץ, המגביה צריך לאחוז בדפנות התיבה, כאשר אחורי התיבה מופנה לעבר פניו, והכתב מופנה לקהל שעומד כנגדו