(וגם פרשת "בראשית")
הצטרפו אלינו לתפילות
הושענא רבא – יום רביעי 11 באוקטובר, בשעה 08:00
ליל שמיני עצרת ושמחת תורה – יום רביעי, 11 באוקטובר, בשעה 18:10 מנחה, מעריב והקפות
שמיני עצרת ושמחת תורה – יום חמישי, 12 באוקטובר, בשעה 08:00 – שחרית, הלל, הקפות, קריאת התורה, יזכור ומוסף.
בקהילה
לראשונה מזה שנים רבות קיימנו תפילת שחרית של חול המועד סוכות, ביום ראשון שעבר. אמנם לא היה לנו מנין, אבל קימנו את התפילה כמיטב יכולתנו, נטלנו לולב ואמרנו הלל – ולאחר התפילה סעדנו ארוחת בוקר קהילתית בסוכתנו.
בני מצווה בחודש הקרוב
יום רביעי, “הושענא רבא" – (11 באוקטובר) – יואב גל
שבת פרשת בראשית (14 באוקטובר) – אורי מימון
יום חמישי, (19 באוקטובר) – גיא מירוני
שבת פרשת "לך לך" (28 באוקטובר)– רז בינדר
יום חמישי 2 בנובמבר – ליאור גולן
שבת פרשת וירא (4 בנובמבר) – יובל סמולר
שיעורים
קבוצת לימוד המשניות יוצאת לחופשה עד אחרי חג הסוכות. פרטים יבואו בהמשך
אזכרות
אמו של ריצ’ארד שרון
אמו של שלמה עמנואלי
מספר מילים מהרב ברי
מבוא לשמיני עצרת ושמחת תורה
שמיני עצרת במקרא
ספר במדבר פרק כט
(לה) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשוּ:
(לו) וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם:
(לז) מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(לח) וּשעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ:
(מבוסס על חומר מאתר DAAT AC IL)
שם החג "שמיני עצרת" – אין במשמעותו שהוא שמיני ואחרון לחג הסוכות. זאת בניגוד לשביעי של פסח (המכונה גם הוא עצרת), דהוא שביעי ואחרון לימי חג הפסח.
שמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו ככל הרגלים מדאורייתא, וחלים עליו כל ההלכות והמנהגים המשותפים לכל חג. משום שהוא חל למחרת יום השביעי של סוכות (הושענא רבה) הוא מכונה בשם "שמיני עצרת", עצרת שהיא ביום השמיני לרצף ימי החג, אך לא שמיני של חג סוכות. וחז"ל כבר קבעו:
"שמיני – רגל בפני עצמו הוא. שכשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה, אף שמיני טעון קרבן ושיר וברכה ולינה". (סוכה מ"ז, א')
את ניתוק שמיני עצרת מחג הסוכות אנו לומדים מן העובדה, שבשמיני עצרת אין אוכלים בסוכה, ויש אפילו איסור של "לא תוסיף" על אכילה בסוכה בשמיני עצרת. בחוץ לארץ נוהגים לאכול בסוכה בשמיני עצרת משום שהוא ספק שביעי של סוכות, אבל גם שם אין מברכים "ליישב בסוכה" ואין ישנים בה; ויש שרק מקדשים בה על היין ואוכלים בבית.
עובדה נוספת: בעת שבית המקדש היה קיים, לא היה ניסוך המים על קרבן התמיד של הבוקר, כפי שהיה נהוג בשבעת ימי חג הסוכות.
למעשה, מן התורה אין בשמיני עצרת שום מנהג המייחד אותו מן ההלכות והמנהגים המשותפים לכל הרגלים, פרט למנהגים שנוספו לו במאוחר, בעיקר בגלל שמחת התורה החל ביום שמיני עצרת.
חג "חדש" זה, שמחת תורה, צורף לשמיני עצרת רק לפני כאלף שנים, בתקופת הגאונים.
בחוץ–לארץ, שחוגגים שמיני עצרת בשני ימים, היום השני, "יום טוב שני של גלויות", הוא יום "שמחת תורה", ומנהגי "שמחת תורה" הם הבולטים ביום זה. בארץ ישראל נוספו מנהגי שמחת תורה ליום היחידי של שמיני עצרת.
שמיני עצרת בספרות חז"ל
שמיני עצרת –חג לעצמו שמיני – רגל בפני עצמו הוא. (סוכה מ"ז, א') יום טוב האחרון של חג פייס לעצמו, זמן לעצמו, רגל לעצמו, ברכה לעצמו, שנאמר:
"ביום השמיני שילח את העם ויברכו את המלך וילכו לאוהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ד' לדוד ולישראל עמו". (תוספתא סוכה ד' הלכה י"ז)
מושגים בתפילות למים ובשמיני עצרת
אמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילה
החל ב"מוסף" של שמיני עצרת מזכירים את גבורת ד', שהוא מוריד גשמים לעולם, וממשיכים בכך עד ל"מוסף" של יום טוב ראשון של פסח, עד שהחזן מזכיר את שבחו של ד' כ"מוריד הטל" בחזרתו על תפילת "מוסף". כך לפי מנהג אשכנז, בחו"ל. אבל בארץ ישראל נהוג, שהחזן מכריז "מוריד הטל", לפני תפילת "מוסף", ואין אומרים "משיב הרוח" ב"מוסף" של יום ראשון של פסח, אלא "מוריד הטל".
הזכרה זו נקראת "גבורת גשמים", ונוסחה הוא: "משיב הרוח ומוריד הגשם". אומרים אותה בכל התפילות היום, בברכה השנייה, ברכת "מחיה המתים", הנקראת "ברכת גבורות", שכן בברכה זו מזכירים את גבורותיו של ד', ה"מכלכל חיים בחסד ומחיה מתים ברחמים רבים, סומך נופלים ורופא חולים" וכו'; והגשמים גם הם מגבורותיו של ד', שכל העולם רואים אותם תמיד.
שמחת תורה–
היום השמיני של חג הסוכות. שם החג הוא "שמיני עצרת" ובארץ ישראל הוא גם "שמחת תורה" – בו מסיימים מחזור שנתי של קריאת התורה.
השמחה בשמחת תורה
"שמחת תורה" הוא היום השמיני של חג הסוכות. שם החג הוא "שמיני עצרת" ובארץ ישראל הוא גם "שמחת תורה". ביום זה גומרים לקרוא את כל 54 הפרשות שבתורה, ומתחילים לקרוא את התורה מחדש. חוגגים את סיום הקריאה בתורה: מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש, ומקיפים (מסובבים) את הבימה שבאמצע בית הכנסת בריקוד ובשירה.
מקורו של חג שמחת תורה
"שימחת תורה" שאנו חוגגים בשמיני עצרת, אינה נזכרת בתורה.
מה מקורה של שימחה זו. ממתי והיכן החלו לחגוג את "שימחה תורה"?
א. מקורו של החג בבבל, שם סיימו מחזור קריאה בכל שנה
התשובה המוכרת בציבור היא, שחג זה מקורו בבבל.
כך פותח אברהם יערי את ספרו, "תולדות חג שמחה תורה" ספר שיצא לאור בשנת תשכ"ד:
חג שמחה תורה שאנו חוגגים בימינו… ביום שמיני של חג הסוכות… הוא חג שנולד בבל, ואילו בא"י לא חגגהו כלל עד סוף תקופת הגאונים. עיקר החג היה על שם, שבאותו היום סיימו לקרוא את חמשת חומשי תורה.
מדוע לא ניתן לייחס את שמחה תורה לא"י? הטענה המרכזית של יערי, היא זו:
בארץ ישראל סיימו את התורה אחת לשלוש שנים, וקצתם אחת לשלוש שנים ומחצה, ולא יכלו אפוא לחוגג את הסיום ביום קבוע בשנה…
המקורות המרכזיים שעליהם מבסס יערי את דבריו הם שניים:
המקור הראשון הוא מן התלמוד הבבלי (במסכת מגילה כט ע"ב) המעיד מפורשות:
בני מערבא מסקי לאורייתא בתלת שנין (- בני ארץ ישראל מסיימים את התורה בשלוש שנים).
המקור השני הוא בחיבור מתקופת הגאונים המתאר את החילוקים שבין אנשי מזרח (אנשי בבל) לבין בני ארץ ישראל.
אנשי מזרח (בבל) עושין שמחת תורה בכל שנה ושנה בחג הסוכות. ובכל מדינה ומדינה, ובכל עיר ועיר, קורין בפרשה אחת.
ובני ארץ ישראל אין עושין שמחת תורה אלא לשלוש שנים ומחצה, וביום שישלימו הפרשה שקורין בפלך זה אין קורין בזה.
המקורות הללו מעידים על מנהג לא–אחיד שנהג בארץ ישראל: אורכו של מחזור קריאה שלם נע בין שלוש שנים לשלוש שנים ומחצה, ובאזורים השונים לא אחזו במנהג אחיד של קריאה בתורה ולא קראו בשבת אחת באותה הפרשה.
אף העדויות שנוספו מן הגניזה ביחס לחלוקת הסדרים בתורה – בא"י, מאשרות מצב מוזר זה: מכמה מקורות עולה חלוקה של התורה ל-167 סדרים, בעוד שמקורות אחרים מתעדים חלוקה ל-154 סדרים; ואף נמצאה עדות אחת ויחידה לחלוקה של התורה ל-141 סדרים. מצב דברים זה הביא את רוב החוקרים בשנים האחרונות למסקנה הקשה כי במנהגי הקריאה בתורה בארץ ישראל לא שררה כל קביעות: לא במועדם של ראשית מחזור הקריאה וסיומו, ולא באורכו של המחזור. במילים אחרות: אנרכיה גמורה אפיינה את התחום החשוב הזה בחיי הקהילה ובחיי בית הכנסת בארץ ישראל. כלומר, באותה שבת בבית כנסת אחד יכלו לקרוא סדרה מספר בראשית, ובבית כנסת אחר יכלו לקרוא סדרה מספר במדבר.
ראיות אלו ואחרות הובילו למסקנה המתבקשת של אברהם יערי:
חג שמחה תורה שאנו חוגגים בימינו… ביום שמיני של חג הסוכות… הוא חג שנולד בבל.
שמחת תורה בלונדון בשנת 1663
על פי עדותו של סמואל פיפס
אני ואשתי הוזמנו לבקר בבית כנסת, היכן שהגברים והילדים עטופים בטליתות והנשים יושבות מאחורי מחיצה בלי לראותן בכלל.
ישנם מספר דברים עומדים, נדמה לי שהם ספרי תורה– חמישה חומשי תורה. הציבור משתחווה לפניהם.
בעת העטיפה בטלית הם ממלמלים משהו ואחרים משיבים "אמן". כמו כן, הם מנשקים את הטלית.
במשך התפילה הם שרים בעברית.
לאחר קצת זמן מוציאים ארבעה או חמישה ספר התורה ומעבירים אותם בין גבר לגבר. לא ברור לי אם כולם באמת חפצים להחזיק בספר התורה, אבל, הם הקיפו את החדר עם הספרים תוך כדי שירה.
בסוף, הם אמרו תפילה בעברית למען רווחת המלך, ובטאו את שמו בפורטוגייזית.
באופן כללי היה אי סדר, 'בלגן', צחוקים, והעדר משמעות. התנהגו יותר כגסי רוח מאשר למאמינים באלהים.
באופן אישי, לא הייתי מאמין שבעולם יש דת עם התנהגות כה מוזרה.