קבלת שבת
השבת, פרשת "בשלח" הדלקת נרות בשעה 16:39.
תפילת מנחה וקבלת שבת בשעה 16:50
תפילת שחרית תחל ב- 08:45 כרגיל
.
בקהילה
ארבעים שנה לקהילת תורת חיים
.
בר מצוה
השבת, פרשת "בשלח" נחגוג עם משפחת רכבוך את בר המצווה של יוגב. מזל טוב ליוגב ולכל משפחת רכבוך.
.
בר מצוה
השבת בשעה 16:00 נקיים תפילת מנחה בה נחגוג עם משפחת אביצור את בר המצווה של נועם. מזל טוב לנועם ולמשפחת אביצור
.
דרושים קידושים
חברים – לא כל שבת יש לנו בר מצווה, או שבת חתן וכלה.. אנו פונים לחברים המעוניינים לערוך קידוש לחברי הקהילה להתנדב ולהכין קידוש בשבתות בהן אין לנו חגיגות
)השבתות הפנויות הבאות:
החל מפרשת "כי תשא" (23 בפברואר) ועד "תזריע" (6 באפריל)
אנא פנו לרב ברי לתאם הכנת קידוש.
דרושים מפטירים!!!
חברים – לא כל שבת יש לנו "בר מצווה".. ואנו מחפשים אנשים ונשים שרוצים ומוכנים \ רוצות ומוכנות להשקיע זמן ולהכין קריאת הפטרה !!
אנא פנו ליפתח או לרב שלזינגר על מנת לוודא שהתאריך הרצוי לכם פנוי, ואנחנו נשמח לעזור לכם להתכונן.
.
בני מצווה בחודש הקרוב
שבת פרשת יתרו (26 בינואר) – רועי שלום לוי
שבת פרשת משפטים (2 בפברואר) – בתפילת מנחה – סער גרוסמן
שבת פרשת תרומה (9 בפברואר) – גיא איזנבאום
שבת פרשת תצוה (16 בפברואר) – איתמר אופק
.
שיעורים
סדרת "קול אישה" – נלמד מדרשים מן הספר "דרשוני" – מדרשי נשים על פרשת השבוע. בימי שני בשעה 19:00
.
סדרת הרצאות
מתוך רצון לחשוף את תכנית "תורה לשמה" של מכון שכטר, החליטה הנהלת התכנית לפתוח את סדרת הרצאותיו של ד"ר אדולפו רויטמן לקהל הרחב
ד"ר רויטמן הוא המנהל והאוצר של היכל הספר בירושלים. הוא יתן סדרת הרצאות על הספרים החיצוניים.
ההרצאות תתקיימנה בימי רביעי, בתאריכים 16 בינואר, 23 בינואר, בשעה 18:00, ב"נווה שכטר" ברחוב שלוש 42, תל אביב.
הכניסה חופשית אולם יש לתאם מראש בטלפון 074-7800712 או בכתובת rabschool@schechter.org.il
אזכרות
קרוב משפחתו של פיטר קריב (שבת, 19 בינואר)
אביה של יונה אשוול (יום א’, 20 בינואר)
סביו של ג’ראלד פרייזר (יום ב’ 21 בינואר)
אביו של אילון גויטיין (יום ב’ 21 בינואר)
אמירת קדיש
חברים המעוניינים להגיד "קדיש" ביום האזכרה של אחד מקרוביהם, מוזמנים להתקשר לרב ברי, על מנת לארגן מנין בו יוכלו לומר את ה"קדיש"]
.
בתנועה
ימי עיון לנשים
.
מספר מלים מהרב ברי
דבר תורה קצרצר לפרשת בשלח:
בספרי דינים ומנהגים רבים כתוב שבשבת שירה נוהגים להאכיל את הציפורים. אציע שני טעמים למנהג זה:
1.שירת הים מתחילה במלים "אז ישיר משה ובני ישראל….." (שמות טו א) מכיוון שכתוב "אז ישיר משה", שואלים מה הניע את משה לשיר את השירה דוקא "אז"? פרשנים הציעו, שבעת חציית הים, משה ובני ישראל שמעו קולות מעוררי השראה של ציפורים מצייצות; ורק "אז", העם פצח בשירה הודייה לה'. כפרס על עידוד בני ישראל לשיר, אנו מאכילים את הציפורים בשבת שירה.
2. הטעם השני למנהג שבשבת שירה מפזרים אוכל לציפורים הוא משום שיש מדרש על הפסוק "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו"- וקשה, דהיה לו לכתוב "ולא היה (מן)", כי לא היה מעולם? אך לפי האגדה דתן ואבירם יצאו בליל שבת מחוץ למחנה ופיזרו שם מן המן שבידיהם על פני השטח כדי לעשות צחוק מדברי משה, שאמר שבשבת לא יהיה מן, ואמרו אל העם צאו וראו שבאמת נמצא מן על האדמה. על כן יצאו מן העם ללקוט וחיפשו ולא מצאו, מפני שהעופות באו לאכול את המן שדתן ואבירם פיזרו, לכן, צריכים לתגמל את הציפורים לזכר זה, ובשבת שירה קוראים פרשת המן" (מבוסס על ספר "טעמי המנהגים")
.
מבוא לט"ו בשבט
(המידע לקוח מחוברת החברה למתנסים בעריכת ד"ר יעקב מעוז ומאיר וקנין)
כתאריך בלבד ועדיין לא כחג נזכר ט"ו בשבט לראשונה במשנה:
אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם: בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט .רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
(משנה ראש השנה א:א)
המחלוקת שהוכרעה כדעת בית הלל קובעת את התאריך המדוייק. משמעותו של ראש השנה לאילן היתה בעצם היותו "כיום קובע" המבדיל בין שנה לחברתה. בזמן בית המקדש, העלו בני ישראל תרומות ומעשרות לכהנים וללויים. היה זה מעין מס שחויבו בו ועל כן היה צורך לקבוע מתי מסתיימת שנת המס ומתי מתחילה שנת מס חדשה.
הגמרא מלמדת אותנו שדווקא תאריך זה נבחר משום היותו היום הממוצע שבו מתחילים לעלות באילן מי השנה החדשה. רבי זעירא אומר בתלמוד הירושלמי (ראש השנה א:ב): "עד כאן הן (האילנות) חיין ממי השנה שעברה, מכאן ואילך הן חיין ממי השנה הבאה." בפועל, מה שקבע איזה פרי יתעשר לשנה הקודמת ואיזה לשנה הבאה היתה חניטת הפרי. "תנו רבנן- אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט מתעשר לשנה שעברה. אחר ט"ו בשבט מתעשר לשנה הבאה." (בבלי ראש השנה ט"ו ב)
על חשיבותה של מצוות הנטיעה במסורת חז"ל מעידה אמירתו הנפלאה של ריב"ז : "ר' יוחנן בן זכאי אומר: אם היתה נטיעה בתוך ידך ואמרו לך הרי משיח בא- נטע את הנטיעה ואחר כך צא והקבילהו". (אבות דרבינו נתן)
צמיחתו של ט"ו בשבט כחג היתה דוקא על רקע הניתוק הפיזי של העם מארץ ישראל. היה זה חג שסימל את הגעגועים לארץ, לנופיה, ולפירותיה. בכתבים שונים שנשתמרו בגניזה הקהירית מימי הביניים, נזכר ט"ו בשבט כיום הדין של האילנות, בדומה לראש השנה בחודש תשרי. כבר מהמאה ה-16, פשט המנהג לאכול פירות בט"ו בשבט ולספר בשבח ארץ ישראל ופירותיה כביטוי לגעגועים אליה. לגיבושו של היום כחג עם מנהגים המיוחדים לו, אחראים חכמי הקבלה; בתחילה נתן העזתי עסק בנושא זה בספרו "חמדת ימים". לאחר מכן, באמצע המאה ה- 17, נתפרסם בצפת הקונטרס "פרי עץ הדר", שגם עסק בנושא חג ט"ו בשבט. הספר מוקדש כולו ל"תיקון ליל ט"ו בשבט" ובו פרטים על סדר אכילתם של שלשים מיני פירות בתוך ברכות, שתית ארבע כוסות יין אדום ולבן, תפילות ולימוד.
מאז, פשט "סדר ט"ו בשבט" בכל עדות ישראל ונתקבל היום כחג מחגי ישראל.
בימינו אנו, עם התחדשותו של עם ישראל בארץ ישראל, הוכרז ט"ו בשבט לראשונה כחג הנטיעות, על ידי מורי ישראל, בשנת 1908. הם קבעו כי ט"ו בשבט , חג האילנות, הינו העיתוי המתאים לנטוע. לדידם, לא חשוב היה מה הזמן המתאים לנטיעה מבחינה בוטנית, כמו שחשוב היה לעבוד את אדמת ארץ ישראל. ראוי להזכיר, כי נטיעת אילני מאכל נשירים צריכה להתבצע בתקופת השלכת עוד לפני ט"ו בשבט. במקורות נזכר כי "ראש השנה לנטיעה" הינו באחד בתשרי ולא בט"ו בשבט.
מכל מקום, נעשה החג לחג ציוני מתחדש ולרגל זאת נוסדה כנסת ישראל בט"ו בשבט (14.2.49). במקביל החל תהליך של יציקת תכנים חדשים נוספים לחג, כמו למשל, שמירה על איכות הסביבה, על החי והצומח בארץ ישראל ועל אהבת הטבע, בקיצור "חג ירוק."
שיר השבוע
לכבוד ט"ו בשבט-