הספד על ידי אריה מרון לזכרו של אביו וחברנו הרב מנחם מרון ז"ל
אבי היקר,
אתה עצמך לא חלמת שכה תאריך בשנים, אלוהים שכח אותך כך נהגת לומר.
גם כשהגוף הכזיב ראשך נשאר צלול.
היה חשוב לך להישאר מחובר לחיינו, לחיי נכדיך ונינך, ידעת בדיוק מה עובר על כל אחד ומה מעשיו.
זכרת את תאריכי הלידה של כולם ודאגת להתקשר ולברך כל שנה ושנה.
אבא, כה רבות השנים וקצרה היריעה מלהכיל את כל פועלך, אך אנסה לתאר אותם במספר מילים שיכללו מן הסתם קווי אישיות מדהימים.
בשבילי אתה תמיד ייצגת את דור השואה והתקומה דור של נפילים.
ילד שצמח בקהילה חרדית בהונגריה למד בישיבה, ובסתר למד עברית כי החזון הציוני בער בעצמותיו.
ילד שחי בעוני מחפיר עם שני אחיו הצעירים אבל בדחיפה מתמדת של אמו, סבתא שזכיתי גם אני להכיר ולהוקיר, הייתם אתה ואחיך, התלמידים המצטיינים בבתי הספר.
המלחמה והשואה הגיעו להונגריה רק לקראת סוף המלחמה, קורות חייך בתקופה זו מלווים בניסים ונפלאות, איך שרדת אתה ומשפחתך, וגולת הכותרת, חתונה עם חוה אהובתך במחנה גרמני.
לאחר המלחמה הוכתרת לרב של העיירה אוייפשט וליכדת מסביבך את הקהילה , אודים מוצלים מאש.
השלמת את תואר דוקטור לפילוסופיה שכה היה חשוב בעינך ומאז דבק בך השם ד"ר מירון שכך כינו אותך כל עובדיך ותלמידך הרבים.
רבים לא יודעים אבל תחת המשטר הקומוניסטי בהונגריה לאחר המלחמה פעלת במחתרת הציונית ובארגון בריחה של יהודים לארץ עד שנאלצת בעצמך לברוח כשרק בגדיך לעורך עם אמא בהיריון ובדרך לא דרך הגעתם כעולים חדשים לישראל.
גולת הכותרת של חייך הייתה הקמתו של בית הספר התיכון הראשון בבת-ים : בית ספר חשמונאים שהיית מנהלו 32 שנה.
השכלת להנחיל אוירה מיוחדת בבית הספר הזה, נלחמת על כל תלמיד ותלמיד שיצליח ושיקבל עוד הזדמנות והיום אנו פוגשים אותם תלמידים במשרות בכירות כשהם מלאי תודה והערכה על ההזדמנות שנתת להם.
מקצוע הלימוד שבו התפרסמת במיוחד היה תנ"ך. אתה השכלת להפוך את הלימוד בו למעמיק ומעניין לא כביצירה ספרותית עתיקה אלא כספר הספרים שהוא יסוד היהדות, האנושיות והמוסר.
אני זכיתי להיות תלמיד בבית הספר ואף תלמידך וזכור לי המשפט שתמיד אמרת לי " אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו" ואני הרי הייתי שניהם גם יחד.
התקדים שלי ושל נעמי אחותי כתלמידים מן המניין הפך למנהג בבית הספר ומורים הביאו את ילדיהם ללמוד בו .
מה שעוד היה מיוחד, שרבים מהתלמידים חזרו לבית הספר כמורים וכממשיכי המסורת כולל המנהלים שבאו אחריך.
לאחר שיצאת לפנסיה חזרת לכור מחצבתך ונסעת להונגריה לאותו בית ספר לרבנים הפעם כמרצה.
הציעו לך הצעה מפתה להיות הרב הראשי בהונגריה אבל אתה בשורשיות הציונית שלך חזרת לישראל והמשכת שנים רבות בהתנדבות ללמד תנ"ך ולשרת קהילות שונות.
לי בזיכרון נחרטו טיולים משותפים בארץ ובחו"ל והשיחות המעמיקות איתך על יהדות ואלוהות.
זכור לי איך נסענו לביקור שורשים בהונגריה, אתה אמא, אני נחמה מירב ואורן.
היינו בעיירה שלך ובבית הכנסת שלך והנכדה המוכשרת שלך מירב נגנה את התקווה בעוגב של בית הכנסת , איזה התרגשות אחזה אז בך ובכולנו.
עוד נטועים בי זיכרונות של ההליכה מידי יום שישי לבית הכנסת, הפעם הראשונה שהייתי חזן, לימוד ההפטרה לבר המצווה שלי וגם הכנתם לבר מצוה של נכדך שכולם עלו לתורה בבית הכנסת שבו התפללת.
ואם בהכנה לבר המצווה אנו עוסקים, אז התנדבת ברצון ללמד גם את ילדי המורים בבית הספר.
אני זוכר איך הם היו באים איתנו לבית הכנסת בימי שישי כי אתה ראית חשיבות מרובה בהנחלת יסודות יהודיים לבני המצווה מעבר ללימוד ההפטרה.
אבא, ממך, וכמובן גם מאמא, למדתי מהו כיבוד אב ואם שהרי גדלתי בבית אחד אתכם ועם הסבא והסבתא שלי. מצוות כיבוד אב ואם היא אחת מעשרת הדיברות ואתה תמיד הסברת שזה לא רק ציווי לאדם הפרטי אלא ציווי לעם ישראל כולו. רק אם נשכיל לכבד את העבר שלנו ואת הורינו יתקיים בנו המשך הפסוק : "למען יאריכון ימך" הן כאדם יחיד והן של כל ישראל כעם.
נוח בשלום אבי היקר באדמת הארץ שכה אהבת והעץ המשפחתי שנטעת לפני 70 שנה יחד עם אמא הנאמנה והמסורה ימשיך לפרוח, ללבלב ולהוציא פירות נהדרים ממשיכי דרכך.